פסק-דין
1.לפני תביעה כספית- נזיקית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה, בהיקף של 7,490 ₪, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.4.11 ברחוב סנהדרין בירושלים. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן ג'טה טרינדליין מ.ר. 78-551-25 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 היה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנהג ברכב מסוג פורד טרנזיט, מ.ר. 82-133-68 שבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").
2.אליבא דגירסת התובעת כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת ביצע פניית פרסה במקום מותר, רכב הנתבעים שנסע מאחוריו פגע בו בעוצמה רבה. ב-"הודעה על קרות תאונה" שצורפה לכתב התביעה צויין, כי בעת שנהג התובעת נסע בכביש סנהדרין ביצע פרסה במקום מותר ועם וינקר דלוק, רכב צד ג' שנסע מאחוריו במהירות מופרזת ובפראיות התנגש ברכבו בעוצמה מאחורה ופגע בו באמצע הרכב ובדלת האחורית. יצויין, כבר עתה, כי "ההודעה על קרות תאונה" מודפסת ונעדרת חתימת הנהג וכן, נעדרת תאריך.
3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת שהנתבע 1 נסע ברחוב סנהדרין, רכב התובעת חתך אותו לפתע מימין לשמאל על מנת לבצע פנית פרסה במקום אסור. הנתבע 1 ניסה לעבור שמאלה כמה שאפשר על מנת להימנע מפגיעה אך רכב התובעת פגע בו וגרם לתאונה.
4.ביום 23/5/13 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים בו נשמעו עדויות הנהגים אודות נסיבות קרות התאונה.
5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות וטענות הצדדים סבורני, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:
6.ראשית, הגירסה שהועלתה בכתב התביעה בדבר פגיעה מאחור אינה מתיישבת עם הנזק בצד השמאלי קדמי של רכב התובעת. שנית, גירסת נהג התובעת ב-"הודעה על קרות תאונה", לפיה, מוקד הנזק הינו באמצע הרכב ובדלת האחורית אינה מתיישבת עם תמונות הנזק וחוות דעת השמאי, לפיהן, מוקד הנזק הינו בדלת השמאלית קדמית.
7.שנית, לא נתתי אמון בעדותו של נהג התובעת כשהעיד שנצמד לצד השמאלי בדרך על מנת לבצע פניית פרסה. ראשית, לו אלה היו פני הדברים לפיהם רכבו עמד בצד השמאלי ביותר של נתיב הנסיעה, הרי שבעת שהחל את פניית הפרסה כפי שהינו מעיד, מקום האימפקט בין הרכבים היה אמור להתרחש בנתיב הנגדי והיה ניתן לצפות לכך שגירסתו של נהג התובעת הייתה אמורה לתאר שנהג הנתבעים ביקש לבצע עקיפה. דא עקא, כי גירסתו העובדתית לא תארה זאת כלל וכלל.
8.שלישית, נהג התובעת העיד, כי עובר לתאונה לא ראה כלל את רכב הנתבעים ולא ידע מהיכן הגיע (פרוט' בעמ' 2 שורות 3 ו-4 פרוט' בעמ' 3 שורות 20-24). עדות זו, אינה מתיישבת עם עדותו שהסתכל במראות. הואיל ומדובר ברכב גדול באופן יחסי מסוג פורד טרנזיט שנסע בכביש בכיוון נסיעת רכב התובעת לא סביר בעיני, כי לו נהג התובעת היה מסתכל במראה בסמוך לפני ביצוע פניית הפרסה- לא היה מבחין בו. העובדה שנהג התובעת לא הבחין ברכב הנתבעים מלמדת, כי הוא לא הסתכל במראות בטרם החל את ביצוע פניית הפרסה.
9.רביעית, כמו כן, לא נתתי אמון בעדות נהג התובע באשר למהירות נסיעת רכב הנתבעים, ראשית הואיל ומדובר במרחק קצר יחסית מהפנייה ימינה לרחוב סנהדרין ועד למקום התאונה, מרחק שאינו מאפשר יצירת מהירות גבוהה. עד התובעת סתר עצמו בעניין זה בכך שהעיד שלא ראה אותו ( פרוט' בעמ' 4 שורות 1-2).
10.חמישית, מוקד הנזק בדלת הקדמית שמאלית מלמד, כי נהג רכב התובעת רק החל את ביצוע פניית הפרסה ולא הגיע אף לאמצע ביצוע פניית הפרסה ויש בכך לתמוך בעדות הנתבע 1, כי פניית הפרסה בוצעה באופן מפתיע (פרו' עמ' 5 שורות 29 ו-31).
11.נוכח האמור, הנני מקבל את גירסת הנתבעים וקובע, כי רכב התובעת הוא זה אשר החל בביצוע פניית פרסה מהצד הימני של הכביש מבלי שנתן ליבו לרכב הנתבעים שנסע עם כיוון נסיעתו, חסם את נתיב נסיעתו וגרם לקרות התאונה.
12.סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1971, קובע, כדלקמן:
" לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא".
13.אומנם, לא הוכח בפני, כי במקום התאונה היה תמרור או סימון על הכביש האוסר על ביצוע פניית פרסה ואולם, סבורני, כי נהג התובעת הפר את הוראות תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1971, בכך שהחל בפניית פרסה תוך שהיווה הפרעה לתנועה כלפי רכב הנתבעים שהתקרב אליו עם כיוון נסיעתו.
14.בנסיבות אלה, אף אם קיימת רשלנות תורמת מסויימת לנהג הנתבעים הרי סבורני, כי הינה זניחה ביותר. כמו כן, סבורני, כי לא ניתן לבסס עילת תביעה על יסוד דוקטרינת האשם התורם. [ בעניין זה ראה : ע"א 056522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך ואח', "לא ירדתי לסוף טיעונן של הנתבעות כי האשם התורם עשוי להיות בסיס לתביעה שכנגד. אשם תורם הינו טענת הגנה ואינו מיועד לשמש בסיס לתביעה." וכן, בת.א. (ת"א) 2289/90 י.מ.ש-השקעות בע"מ נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ (כב' השופט קלינג), [פורסם במאגר נבו] ובפסיקת בית משפט השלום: "אשם תורם" כהגדרתו בסעיף 68 לפקודת הנזיקין עוסק בנזק שסבל אדם, מקצת עקב אשמו ומקצת עקב אשמו של אחר ולא בנזק שהוא גרם למזיק. ממילא עוסקת הוראה זו בהפחתת הפיצוי המגיע לניזוק, ולא בחיובו בפיצוי המזיק בגין הנזקים שהוא גרם לו". ת.א. (ת"א) 175558/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אמסלם ואח' (כב' השופטת פינצ'וק אלט), מאגר נבו. "נקודת המוצא היא אפוא כי אשם תורם אינו יוצר כשלעצמו עילת תביעה. במהותו, מהווה אשם תורם טענה להפחתת פיצוי, שאינה שוללת אחריות. קיומו או העדרו של אשם תורם יבחנו לאחר שהוברר כי המזיק ביצע עוולה כלפי הניזוק וקמה לו אחריות לפיצויו. מדובר בשלב נוסף, בו נבחנת האפשרות להפחית את הפיצוי"[.
15.סוף דבר- דין התביעה להידחות.
התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.